פסק-דין בתיק ע"א 4725-07-13

הערעור הקודם

1.        בחלקים הרלוונטיים לענייננו של פסק-הדין שניתן על-ידי ביום 31.12.2012 בתיק ע"א 6666-04-12, כתבתי:

"1.       ביום 24.05.2009 ניתן על ידי בית המשפט השלום בתל אביב יפו פסק דין חלקי בתיק אזרחי 37310/07.  המסקנה האופרטיבית של פסק הדין היתה "כי התובעים [המשיבים בפניי] הוכיחו את זכאותם לסעד המתבקש לסילוק ידו של הנתבע  [המערער] מכל שטח גג הבנין ולמתן גישה חופשית לכל יתר בעלי הדירות בבית... על הנתבע לסלק ידו מן הגג באופן מיידי...".

השופטת המלומדת ציינה בפסק הדין החלקי כי דרך הגשת המסמכים מטעם הצדדים היתה מסורבלת ולא הקלה על הבירור. נושא הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין לא נדון כלל בפסק הדין החלקי.

המערער פנה בערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בתיק ע"א 1854/09. התוצאה האופרטיבית, שם, היתה שהערעור התקבל. פסק דינו של בית משפט השלום בוטל ונקבע כי הגג נשוא המחלוקת הוא בבעלות המערער. המשיבים חוייבו לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ש"ח.

באופן מקרי דווחה תוצאת ההליך מבית המשפט המחוזי לבעלי הדין במהלך דיון, באותו תיק, בבית משפט השלום הנ"ל. ביום 22.02.2012 הודיעה השופטת המלומדת לצדדים את תוצאת הערעור. השופטת המלומדת כללה בהחלטתה מאותו תאריך, שניתנה במעמד הצדדים, את התוצאה האופרטיבית של ההליך בבית המשפט המחוזי וסיכמה כי "לכן אין מקום להמשיך ולדון בתביעה וזו נדחית".

  2.       המערער פנה בבקשה לבית משפט השלום לפסיקת הוצאות בתובענה, ובהחלטה מיום 07.03.2012 סורבה בקשתו, לאחר שהיו בפני השופטת המלומדת עמדות הצדדים. ואלה דבריה: "מהלך הדברים בדיון, שהתקיים ביום 22/02/2012, היה כזה, שבאותו מועד הודעתי על תוצאות הערעור. במקום קבעתי את דחיית התביעה. הנתבע העלה את שאלת ההוצאות, אולם בהתרגשות שהיתה באולם, לא חזר בא כוחו על הדברים ושני הצדדים ראו במצב הדברים הזה סוף פסוק. לא ראיתי, לפיכך, להוסיף על פסק הדין שסיים את המחלוקת שבין הצדדים".

  3.       בערעור הנוכחי תוקף המערער את סירובו של בית משפט השלום לפסוק הוצאות בהליך שהיה בפניו.

  .....

  5.       אחרי ששקלתי את עמדות הצדדים אני סבור שאין מנוס אלא להחזיר את הבירור לבית משפט השלום. השופטת המלומדת לא כתבה, שאין מקום לפסוק הוצאות על סמך התרשמותה מניהול ההליך ומתוצאתו. היא כתבה, שהתרשמותה היתה, בשים לב ל"התרגשות שהיתה באולם", שב"כ המערער (הנתבע בפניה) ויתר למעשה על פסיקת הוצאות. דברים אלה אינם מעוגנים בפרוטוקול הדיון שהיה בבית משפט השלום.

גם העובדה שבית משפט השלום לא פסק הוצאות בפסק הדין החלקי, עדיין אינה מחייבת מסקנה דומה, כאשר התוצאה המשפטית האופרטיבית שונה.

.....

התוצאה היא, שההליך בבית משפט השלום, הסתיים, לפי פסק דין שניתן בערכאת ערעור,- בדחיית התובענה. אם סברה השופטת המלומדת שלא ראוי לפסוק הוצאות היה עליה לציין זאת במפורש ולנמק, ולו גם בקצרה, מסקנה זו. ההנמקה שניתנה ביום 07.03.2012, משמעותה, למעשה, התבססות על כך שב"כ המערער ויתר על ההוצאות בתובענה. כפי שציינתי, אין התיעוד שבפניי מבסס מסקנה זו.

אני מקבל איפוא את הערעור במובן זה שאני מחזיר את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שיכריע בשאלת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתובענה שבפניו, אחרי שישמע את הצדדים בהקשר זה. אין בהערותיי כאן כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית משפט השלום לגופה של השאלה שבמחלוקת...."

ההחלטה מושא הערעור

2.        בעקבות פסק-הדין האמור, החליטה השופטת הבכירה המלומדת בבית-משפט השלום בתל-אביב - יפו, כדלקמן:

"...ההכרעה בסכסוך שבכותרת נועדה להיעשות בשני שלבים. בשלב הראשון והוא העיקרי ניתן פסק-הדין החלקי ולאור תוצאות קביעתי בו, נערכו הצדדים בהתאם להוראותי, לדיון בחלקה הנוסף של התביעה. הואיל וכאמור, פסק-הדין שניתן על-ידי בוטל, התייתר הדיון בחלקה הנוסף של התביעה, כאמור בפרוטוקול מיום 22.02.12.

אדגיש בהקשר זה, כי המהלך העיקרי בתיק זה התמקד בעצם קביעת הזכויות, כאשר חלקה הנוסף של התביעה היה מצומצם וממוקד. ההיערכות בעניין זה הוטלה על התובעים ולא על הנתבע וכל העת נישאו הפנים לתוצאות ההכרעה בערעור. בכל מקרה, שני הצדדים, כל אחד על-פי חלקו לא שיתפו פעולה כמתבקש. אציין, כי מדובר בתיק שהתנהל במשך תקופה חריגה והצדדים שניהם לא הקלו על בירור הסכסוך, אם לנקוט לשון המעטה.

היכרותי את התיק והתרשמותי זו, הובילו אותי למסקנה כי במצב דברים זה, בו חלקה הנוסף של התביעה לא נדון כלל, אינו מצדיק חיוב נפרד ונוסף בהוצאות.